אנשים טובים באמצע הדרך...
זוכרים את השיר הזה?
מתי בפעם האחרונה פגשתם מישהו שאפשר לכם לתת לו, ובסוף הרגשתם שקיבלתם יותר ממה שנתתם?
לאחרונה מגיעים אל תוך חיי אנשים שמצליחים לרגש אותי עד דמעות...
אנשים שמעולם לא שמעו על ההתמקדות לפני שנפגשנו, ועדיין מצליחים לתאר ולהסביר אותה, במילים הכי מדויקות שאפשר.
אני נדהמת מהתחושה שמציפה אותי, שלא הייתי מצליחה לתאר את זה בצורה מדויקת יותר.
היום קיבלתי הודעה מרגשת מחבר יקר, שביקש שאקרא פוסט שכתב, לדבריו, בזכותי:
"היום פגשתי חברה יקרה מאוד ותוך כדי שיחה ידידותית, מלאת אהבה ותמיכה ומעניינת מאוד, היא עזרה לי לעורר מחדש תובנה חשובה !
בתוכי יש כמה דמויות: כל אחת חושבת אחרת, וכל אחת מושכת לכוון אחר.
לפעמים אני עומד לצד אחת מהם נגד השנייה, ואז השנייה כועסת, תוקעת אותי במקום ומשגעת לי את השכל, ולפעמים ההפך.
אני צריך ללמוד להקשיב לכולן ולא להתעמת אתן.
אני צריך להכיר בקיומן ובנוכחותן בתוכי, וללמוד לחיות עם כולן בשלום.
אפילו אם הסכמתי עם אחת מהן, אני ממשיך להקשיב לשנייה ולהכיר בקיומה, ולא מתעמת או מסתכסך אתה, הרי היא חיה, נושמת וקיימת והיא נמצאת שם בתוכי והיא חלק ממני !
אז מה החכמה בעימות ובסכסוך שרק יוסיף ויתעצם עוד ועוד ?!
אני צריך לחיות עם הדמויות שבנפשי בשלום ובשלווה!
תודה ! חברה יקרה..."
עבורי, זה היה כל כך מרגש לקרוא את הדיוק שלו, בעקבות הפגישה שלנו, כמה בהירות היא יצרה בתוכו !!!
ולא פחות חשוב עבורי היה גם לקרוא את התגובות, שתמיד עוזרות לדייק עוד ועוד את המהות של ההתמקדות.
אחת התגובות הייתה:
"לא הבנתי איך אפשר לחיות עם תכונה שתוקעת אותך במקום ומשגעת לך את השכל בשלום!?!?
היא חיה נושמת וקיימת, אבל היא עוצרת אותך.
הייתי מעדיפה לוותר עליה, לשחרר, ולתת לה לחיות בשלום רחוק ממני, ולהתרגל לחוסר שנוצר...
הכל עניין של הרגל...
מצד אחר מורידה כובע למי שיכול...
אתה גדול ולא כל אחד יכול... :)
בהצלחה"
לכאורה, הייתי אמורה "לשכנע" אותה שהיא טועה...
כאילו זה אפשרי :)
אבל היופי שבדבר, שזאת בדיוק המהות של ההתמקדות, להקשיב גם לחלק הזה !!!
החלק שכביכול "תוקף" את ההתמקדות...
גם הקול שאומר: "אני לא מבינה איך אפשר לחיות עם תכונה שתוקעת אותך בשלום... הייתי מעדיפה לוותר עליה...",
גם הקול הזה הוא דמות פנימית.
דמות שמרגישה את הקושי של חוסר האיזון והמאבק, דמות שמבקרת וכועסת על הדמויות האחרות...
וגם לה אפשר להקשיב בהבנה ובחמלה.
ברגע שאנחנו מגלים אמפתיה לדמויות בתוכנו, ומקשיבים להן... משהו משתנה.
במקום להיאבק אחת בשנייה, הדמויות בתוכנו מתחילות לשתף פעולה אחת עם השנייה, וזו תחילתו של שלום פנימי.
אז אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה למוסא, חברי היקר, שאפשר לי לדייק עבור עצמי את ההתמקדות, אפילו יותר...
מוסא אהוב, כל כך התרגשתי כשכתבת לי, שהיום רגע הנצח שלך נכתב בזכותי ולכבודי.
זה כבוד גדול להיות חברה יקרה שלך (כמו שהגדרת אותי :)), וכבוד עוד יותר גדול שזכיתי לפגוש אותך היום.
שסמכת עלי מספיק, והאמנת בי מספיק, כדי לפתוח בפני את עולמך הפנימי, לחלוק איתי את כל הדמויות שבך.
זו מתנה גדולה עבורי שאפשרת לי להחזיק לך את היד, בזמן שאתה מטייל בשבילי נפשך, בתוך עולמך הפנימי.
כשיש לנו את האומץ לפגוש את עצמנו מבפנים, הבלבול מתחיל להתפזר, ומתחילה להיווצר בהירות.
שם מתחילה הדרך לשלווה.
מתי בפעם האחרונה פגשתם מישהו שאפשר לכם לתת לו, ובסוף הרגשתם שקיבלתם יותר ממה שנתתם?
לאחרונה מגיעים אל תוך חיי אנשים שמצליחים לרגש אותי עד דמעות...
אנשים שמעולם לא שמעו על ההתמקדות לפני שנפגשנו, ועדיין מצליחים לתאר ולהסביר אותה, במילים הכי מדויקות שאפשר.
אני נדהמת מהתחושה שמציפה אותי, שלא הייתי מצליחה לתאר את זה בצורה מדויקת יותר.
היום קיבלתי הודעה מרגשת מחבר יקר, שביקש שאקרא פוסט שכתב, לדבריו, בזכותי:
"היום פגשתי חברה יקרה מאוד ותוך כדי שיחה ידידותית, מלאת אהבה ותמיכה ומעניינת מאוד, היא עזרה לי לעורר מחדש תובנה חשובה !
בתוכי יש כמה דמויות: כל אחת חושבת אחרת, וכל אחת מושכת לכוון אחר.
לפעמים אני עומד לצד אחת מהם נגד השנייה, ואז השנייה כועסת, תוקעת אותי במקום ומשגעת לי את השכל, ולפעמים ההפך.
אני צריך ללמוד להקשיב לכולן ולא להתעמת אתן.
אני צריך להכיר בקיומן ובנוכחותן בתוכי, וללמוד לחיות עם כולן בשלום.
אפילו אם הסכמתי עם אחת מהן, אני ממשיך להקשיב לשנייה ולהכיר בקיומה, ולא מתעמת או מסתכסך אתה, הרי היא חיה, נושמת וקיימת והיא נמצאת שם בתוכי והיא חלק ממני !
אז מה החכמה בעימות ובסכסוך שרק יוסיף ויתעצם עוד ועוד ?!
אני צריך לחיות עם הדמויות שבנפשי בשלום ובשלווה!
תודה ! חברה יקרה..."
עבורי, זה היה כל כך מרגש לקרוא את הדיוק שלו, בעקבות הפגישה שלנו, כמה בהירות היא יצרה בתוכו !!!
ולא פחות חשוב עבורי היה גם לקרוא את התגובות, שתמיד עוזרות לדייק עוד ועוד את המהות של ההתמקדות.
אחת התגובות הייתה:
"לא הבנתי איך אפשר לחיות עם תכונה שתוקעת אותך במקום ומשגעת לך את השכל בשלום!?!?
היא חיה נושמת וקיימת, אבל היא עוצרת אותך.
הייתי מעדיפה לוותר עליה, לשחרר, ולתת לה לחיות בשלום רחוק ממני, ולהתרגל לחוסר שנוצר...
הכל עניין של הרגל...
מצד אחר מורידה כובע למי שיכול...
אתה גדול ולא כל אחד יכול... :)
בהצלחה"
לכאורה, הייתי אמורה "לשכנע" אותה שהיא טועה...
כאילו זה אפשרי :)
אבל היופי שבדבר, שזאת בדיוק המהות של ההתמקדות, להקשיב גם לחלק הזה !!!
החלק שכביכול "תוקף" את ההתמקדות...
גם הקול שאומר: "אני לא מבינה איך אפשר לחיות עם תכונה שתוקעת אותך בשלום... הייתי מעדיפה לוותר עליה...",
גם הקול הזה הוא דמות פנימית.
דמות שמרגישה את הקושי של חוסר האיזון והמאבק, דמות שמבקרת וכועסת על הדמויות האחרות...
וגם לה אפשר להקשיב בהבנה ובחמלה.
ברגע שאנחנו מגלים אמפתיה לדמויות בתוכנו, ומקשיבים להן... משהו משתנה.
במקום להיאבק אחת בשנייה, הדמויות בתוכנו מתחילות לשתף פעולה אחת עם השנייה, וזו תחילתו של שלום פנימי.
אז אני רוצה להקדיש את הפוסט הזה למוסא, חברי היקר, שאפשר לי לדייק עבור עצמי את ההתמקדות, אפילו יותר...
מוסא אהוב, כל כך התרגשתי כשכתבת לי, שהיום רגע הנצח שלך נכתב בזכותי ולכבודי.
זה כבוד גדול להיות חברה יקרה שלך (כמו שהגדרת אותי :)), וכבוד עוד יותר גדול שזכיתי לפגוש אותך היום.
שסמכת עלי מספיק, והאמנת בי מספיק, כדי לפתוח בפני את עולמך הפנימי, לחלוק איתי את כל הדמויות שבך.
זו מתנה גדולה עבורי שאפשרת לי להחזיק לך את היד, בזמן שאתה מטייל בשבילי נפשך, בתוך עולמך הפנימי.
כשיש לנו את האומץ לפגוש את עצמנו מבפנים, הבלבול מתחיל להתפזר, ומתחילה להיווצר בהירות.
שם מתחילה הדרך לשלווה.