דיבורים לא עוזרים... האומנם?
עוד פעם לדבר…?
מה זה כבר יעזור?
מתי פעם אחרונה אמרתם את זה לעצמכם?
הרבה פעמים שואלים אותי, מה כבר מילים יכולות לעשות... איך הדיבורים ישנו את מה שאני מרגיש מבפנים?
והתשובה... בהתמקדות אנחנו מדברים אחרת...
אין כואב לי, אין אני עצוב, אין אני מפחד...
למה?
כי למרות שזה יכול להרגיש ככה... זה לא אני באמת... לפחות לא כל כולי...
יש אותי, ויש את החלק בתוכי שמפחד, כואב, בודד, הם בתוכי, אבל הם לא כל כולי.
אז מה ההבדל...?
ברגע שזה חלק בתוכי... אבל לא כל כולי, אנחנו יכולים להתחיל ליצור קשר עם החלק הזה, לתקשר איתו, להקשיב לו.
אני יכולה להגיד לחלק הזה שאני רואה אותו, שאני שמה לב שיש בו הרבה פחד, כאב, בדידות... אני יכולה לשאול אותו מה גורם לו להרגיש ככה, ומה יכול לגרום לו להרגיש אחרת.
נשמע שטותי? טיפשי? חסר טעם?
כמה פעמים אנחנו מרגישים שלא מקשיבים לנו? לא שומעים אותנו? לאף אחד לא באמת אכפת איך אנחנו מרגישים? למה אנחנו זקוקים?
הרבה פעמים כל מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיקשיב, שנרגיש שבאמת אכפת לו... ועצם העובדה שיש מישהו כזה בעולמנו כבר מרגיעה אותנו.
אז... החלקים בתוכנו לא שונים... הרבה פעמים הדבר הראשון, והכי חשוב, שהם זקוקים לו זה פשוט שיקשיבו להם, יקבלו אותם בלי לנסות לשנות אותם...
וכשזה קורה... אז ורק אז... אפשר להתחיל לדבר, ליצור דו שיח, להניע תהליך, ריפוי, לפנות מרחב מבפנים, לעצור רגע לנשום...
ולהסתכל, לשים לב מה עוד יש שם... ויש שם כל כך הרבה... מידע, חוכמה, על מי אני, מה אני, למה אני זקוק, ואיך...
שם במקומות האלה... מתרחש הריפוי, שם אפשר לחזור פשוט להיות, להבין, לחייך אז אם מזמן לא חייכתם, באמת, מבפנים, בואו... ביחד נחזור לחייך.
מה זה כבר יעזור?
מתי פעם אחרונה אמרתם את זה לעצמכם?
הרבה פעמים שואלים אותי, מה כבר מילים יכולות לעשות... איך הדיבורים ישנו את מה שאני מרגיש מבפנים?
והתשובה... בהתמקדות אנחנו מדברים אחרת...
אין כואב לי, אין אני עצוב, אין אני מפחד...
למה?
כי למרות שזה יכול להרגיש ככה... זה לא אני באמת... לפחות לא כל כולי...
יש אותי, ויש את החלק בתוכי שמפחד, כואב, בודד, הם בתוכי, אבל הם לא כל כולי.
אז מה ההבדל...?
ברגע שזה חלק בתוכי... אבל לא כל כולי, אנחנו יכולים להתחיל ליצור קשר עם החלק הזה, לתקשר איתו, להקשיב לו.
אני יכולה להגיד לחלק הזה שאני רואה אותו, שאני שמה לב שיש בו הרבה פחד, כאב, בדידות... אני יכולה לשאול אותו מה גורם לו להרגיש ככה, ומה יכול לגרום לו להרגיש אחרת.
נשמע שטותי? טיפשי? חסר טעם?
כמה פעמים אנחנו מרגישים שלא מקשיבים לנו? לא שומעים אותנו? לאף אחד לא באמת אכפת איך אנחנו מרגישים? למה אנחנו זקוקים?
הרבה פעמים כל מה שאנחנו צריכים זה מישהו שיקשיב, שנרגיש שבאמת אכפת לו... ועצם העובדה שיש מישהו כזה בעולמנו כבר מרגיעה אותנו.
אז... החלקים בתוכנו לא שונים... הרבה פעמים הדבר הראשון, והכי חשוב, שהם זקוקים לו זה פשוט שיקשיבו להם, יקבלו אותם בלי לנסות לשנות אותם...
וכשזה קורה... אז ורק אז... אפשר להתחיל לדבר, ליצור דו שיח, להניע תהליך, ריפוי, לפנות מרחב מבפנים, לעצור רגע לנשום...
ולהסתכל, לשים לב מה עוד יש שם... ויש שם כל כך הרבה... מידע, חוכמה, על מי אני, מה אני, למה אני זקוק, ואיך...
שם במקומות האלה... מתרחש הריפוי, שם אפשר לחזור פשוט להיות, להבין, לחייך אז אם מזמן לא חייכתם, באמת, מבפנים, בואו... ביחד נחזור לחייך.