בין קירות שלא נתנו לנשום...
"...ומי יודע כמה הסתובבתי
בעולם שלא נתן לי כוח
בין קירות שלא נתנו לנשום
כל כך הרבה ללכת
והעולם אליו אני נמשכת
מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת..."
נוסטלגיה... פתאום "נתקלתי" במשהו שכתבתי בתחילת הדרך, כשגיליתי את ההתמקדות...
כן... זה מה שהתמקדות יכולה לעשות גם לכם...
שינוי בלתי נתפס באיך שאתם מרגישים בזמן שאתם חיים... "מסתובבים" פה במקום הזה... שחלקנו קוראים לו עולם...
אז ככה הייתי... אז... כבר אז הבנתי מה ההתמקדות מביאה אל חיי, וכמה טוב שאפשרתי לה להביא אותי למקום בו אני נמצאת היום.
אז ברוח "אז ועכשיו", הנה ה-"אז":
"חזרתי היום מהפגישה השבועית שלי עם רועי בן יוסף-כנף שחטף היום די הרבה "אש" והתנגדות, ברוח התקופה (כנראה שאני מושפעת מהמצב יותר ממה שאני חושבת...).
כשהתחלתי לנסוע, הייתי מותשת לגמרי מ"הקרב".
אומנם, הראש שלי היה שקוע בכל הדרמה הפנימית שלו, אבל כמה טוב שיש לי גוף...
הראש שלי לא שם לב מה קורה סביבו, אבל הגוף שלי תמיד ערני, תמיד נוכח.
המילים בשיר כל כך הדהדו עם מה שהגוף שלי חווה בפגישה, (ובכלל, כנראה שהן מהדהדות את חווית החיים שלי לאחרונה), שהן הצליחו "להעיר" את הראש שלי מהדרמה הפנימית שבה הוא היה שקוע.
פתאום אני / הוא (הראש... :)), שמנו לב למילים, וכמה הן קשורות, רלוונטיות למקום שאני נמצאת בו בחיים.
כמו תמיד, במצבים כאלה, החוויה הפנימית שלי באותו רגע, הייתה שקיבלתי את השיר במתנה... הוא פשוט נשלח אלי, ואני הייתי במקום הנכון, בזמן הנכון כדי לקבל אותו..."
מהניסיון שלי, הגוף שלנו מדבר אלינו כל הזמן, מסב את תשומות ליבנו למתנות והמסרים שהעולם שולח לנו, אך אנו לא תמיד יודעים להקשיב לו.
החיים בעולמנו הרועש הפכו את רובנו לחירשים, שומעים את כל מה שבחוץ, אבל חירשים לעצמנו.
בשבילי, התמקדות היא שיטה מדהימה, שאפשרה לי לחדש את הקשר עם הגוף שלי, לשמוע אותו, לקבל ממנו מסרים, נחמה, עידוד.
ולא, זה לא היה פשוט, זה לקח קצת זמן... להיזכר... איך מקשיבים... אבל התוצאה מלווה אותי מדי יום.
בעולם שלא נתן לי כוח
בין קירות שלא נתנו לנשום
כל כך הרבה ללכת
והעולם אליו אני נמשכת
מזכיר לי שתמיד הייתי קצת אחרת..."
נוסטלגיה... פתאום "נתקלתי" במשהו שכתבתי בתחילת הדרך, כשגיליתי את ההתמקדות...
כן... זה מה שהתמקדות יכולה לעשות גם לכם...
שינוי בלתי נתפס באיך שאתם מרגישים בזמן שאתם חיים... "מסתובבים" פה במקום הזה... שחלקנו קוראים לו עולם...
אז ככה הייתי... אז... כבר אז הבנתי מה ההתמקדות מביאה אל חיי, וכמה טוב שאפשרתי לה להביא אותי למקום בו אני נמצאת היום.
אז ברוח "אז ועכשיו", הנה ה-"אז":
"חזרתי היום מהפגישה השבועית שלי עם רועי בן יוסף-כנף שחטף היום די הרבה "אש" והתנגדות, ברוח התקופה (כנראה שאני מושפעת מהמצב יותר ממה שאני חושבת...).
כשהתחלתי לנסוע, הייתי מותשת לגמרי מ"הקרב".
אומנם, הראש שלי היה שקוע בכל הדרמה הפנימית שלו, אבל כמה טוב שיש לי גוף...
הראש שלי לא שם לב מה קורה סביבו, אבל הגוף שלי תמיד ערני, תמיד נוכח.
המילים בשיר כל כך הדהדו עם מה שהגוף שלי חווה בפגישה, (ובכלל, כנראה שהן מהדהדות את חווית החיים שלי לאחרונה), שהן הצליחו "להעיר" את הראש שלי מהדרמה הפנימית שבה הוא היה שקוע.
פתאום אני / הוא (הראש... :)), שמנו לב למילים, וכמה הן קשורות, רלוונטיות למקום שאני נמצאת בו בחיים.
כמו תמיד, במצבים כאלה, החוויה הפנימית שלי באותו רגע, הייתה שקיבלתי את השיר במתנה... הוא פשוט נשלח אלי, ואני הייתי במקום הנכון, בזמן הנכון כדי לקבל אותו..."
מהניסיון שלי, הגוף שלנו מדבר אלינו כל הזמן, מסב את תשומות ליבנו למתנות והמסרים שהעולם שולח לנו, אך אנו לא תמיד יודעים להקשיב לו.
החיים בעולמנו הרועש הפכו את רובנו לחירשים, שומעים את כל מה שבחוץ, אבל חירשים לעצמנו.
בשבילי, התמקדות היא שיטה מדהימה, שאפשרה לי לחדש את הקשר עם הגוף שלי, לשמוע אותו, לקבל ממנו מסרים, נחמה, עידוד.
ולא, זה לא היה פשוט, זה לקח קצת זמן... להיזכר... איך מקשיבים... אבל התוצאה מלווה אותי מדי יום.